אפשטין נ' "נווה מבטח" מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ואח'

החלטה

התובעת היא חברה באגודה, הנתבעת מס' 1, ומחזיקה כבת רשות, בנחלה מס' 9.

הנתבעים 2 ו-3, התקבלו כחברים באגודה וההחלטה המורה על קבלתם כחברים, היא העומדת במוקד הסכסוך נשוא תביעה זו.

במסגרת ההליכים לבירור התובענה, התקיים בפני קדם משפט ראשון ביום 1.1.13.

במהלך קדם המשפט, ולנוכח הטענות כפי שעלו בכתבי הטענות, וכפי שבאו לידי ביטוי בדיון האמור, ביקש ב"כ הנתבעת 1 להימנע מקידום הדיון בתובענה, זאת על מנת לאפשר למוסדות האגודה המוסמכים להתכנס ולתת דעתם לעולה מכתבי הטענות כמו גם, לזיקה הקיימת בין טענות אלו לעולה מתקנון האגודה.

בעקבות כך, התקבלה לימים, הודעה מטעם הנתבעת 1 שלפיה, ביום 24.1.13, התכנסה האסיפה הכללית של הנתבעת מס' 1, כאשר על סדר היום, הועמד לדיון הנושא "דיון בסעיפי תקנון האגודה העוסקת בקבלת בנים ממשיכים לחברות באגודה".

במסגרת הדיון, כעולה מפרוטוקול האסיפה הכללית, הועמדו להצעה שתי הצעות לפירוש ראוי לתקנון האגודה. על פי ההצעה הראשונה, אשר זכתה לאישור של 55 נוכחים מתוך 62 חברים נוכחים, הוצע כי הפירוש הראוי לתקנון "הן לפי המציאות בפועל הן לפי ההגיון הוא שיורש ייחשב כבן ממשיך גם אם הוריו לא רשמו אותו בסוכנות" . נוסח ההצעה השניה, שכאמור, נדחתה, הציעה "הפירוש הנכון הוא שהיורש ייחשב כבן ממשיך רק אם הוריו רשמו אותו כבן ממשיך בסוכנות".

על פי הודעת הנתבעת, במסגרת האסיפה הכללית, פעל בא כח הנתבעת להציג בפני משתתפי האסיפה הכללית את שתי העמדות המנוגדות, ובכלל זה, הוראות הסכם החכירה, הוראות התקנון, הוראות חוק הירושה והוראות תקנות האגודות השיתופיות (חברות) וכאמור, לאחר דיון ממושך, הוצגו בפני משתתפי האסיפה שתי חלופות להצבעה והאסיפה החליטה, כך על פי הטענה, פה אחד, ללא מתנגדים או נמנעים, לתת תוקף לפירוש שלפיו, "כבן ממשיך ייחשב גם יורש שהוריו לא רשמו אותו בסוכנות".

עת נדרשתי להודעת הנתבעת על צרופותיה, הוריתי לתובעת למסור את התייחסותה. בעקבות כך, הוגשה תגובה מטעם התובעת, שאינה אלא חזרה על טענות התובעת כפי שנמנו בכתב תביעתה, תוך שהתובעת מבקשת להדגיש כי יש לראות בהחלטת האסיפה הכללית מיום 24.1.13, כשינוי של תקנון האגודה. מאחר ושינוי זה , כך ע"פ הטענה, לא התקבל ברוב הדרוש (שני שליש מכלל חברי האגודה), כי אז, אין לתת תוקף להחלטת האסיפה הכללית ולענייננו, אין בהחלטת האסיפה הכללית כדי לאפשר הכרה במעמדם של הנתבעים 2 ו-3 כחברים באגודה – הנתבעת 1. התובעת סבורה כי יש להורות, כבר עתה, על קבלת תביעתה ולמצער, לקבוע את סדרי הדיון בתובענה.

בתשובתה לתגובת התובעת, ביקשה נתבעת 1 להדגיש ולחדד כי כינוסה של האסיפה הכללית לא נועד לשם שינוי הוראות תקנון האגודה, ואין לראות בהחלטה שהתקבלה באותה אסיפה נזכרת, משום תיקון של התקנון.

עוד מבקשת האגודה להדגיש, כי לא ביקשה לתקן את תקנון האגודה, וממילא, אין לראות במהלכים שנעשו לאחר הדיון בבית המשפט בכלל, ובהחלטת האסיפה הכללית מיום 24.1.13, בפרט, משום שינוי/תיקון של התקנון.

הנתבעת סבורה, כי גם בטרם כינוסה של האסיפה הכללית כאמור, הליך קבלתם של הנתבעים 2 ו-3 כחברים באגודה היה תקין ועלה בקנה אחד עם הוראות תקנון האגודה ולעת הזו, משקיימת בנדון גם החלטה של האסיפה הכללית מיום 24.1.13, אין להתיר לתובעת להישמע בטענותיה ודין תביעתה – להידחות.

בטרם אפנה לבחון את ההתפתחות שחלה בעקבות הדיון שהתקיים בפני ביום 1.1.13, נדמה כי יהיה זה נכון לשוב ולחזור על מושכלות ראשונים, במיוחד, בשים לב, להלכות שיצאו לאחרונה, תחת ידו של ביהמ"ש העליון, הן בע.א. 7094/10 צורן ואח' נ. האגודה השיתופית נחושה (מאגר עליון, 18.4.12) והן להחלטה שניתנה במסגרת ב.ר.ם 2451/13 יוגב אלקיים נ. תאשור מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ (נבו – 12.6.13).

כידוע, רשאית אגודה, לנהל את ענייניה על פי רצונה ועל פי רצון חבריה ובהתאם למטרות המשותפות שנקבעו בתקנון האגודה. האגודה הוזכרה, לא אחת, כזו המעצבת את התנהלותה ואת תפקודה על פי האינטרסים שלה ותוך שניתן לה שיקול דעת עצמאי ביחס לקביעה מיהם אלו שיצטרפו לשורותיה. הגישה הרווחת היא, כי לא ניתן לכפות על אגודה אנשים שלדעתה, לא יתאימו ולא ישתלבו על פי מטרות האגודה ורוח חבריה (ראה בהקשר זה ע.א. 10419/03 תומר דור ואח' נ. רמת הדר, כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (מאגר עליון מיום 5.9.05).

בע.א. 8398/00 יונה כץ נ. קיבוץ עין צורים, פד"י נו(6), 602, הדגיש ביהמ"ש העליון, כי התערבות שיפוטית בהחלטות האסיפה הכללית של האגודה השיתופית, תיעשה תוך ריסון ואיפוק.

בבר"ם 2451/13 שהוזכר לעיל, נקבע כי "ההתערבות בהחלטותיה של אגודה שיתופית בדבר קבלת חברים לשורותיה, תיעשה במקרים חריגים וקיצוניים בלבד. לאגודות שיתופיות מוקנה שיקול דעת רחב בבחירת המצטרפים אליהן, בשל אופיין הייחודי והקשר האישי בין חבריהם".

בהקשר זה, לא מיותר אף לאזכר את עמדת רשם האגודות השיתופיות, כפי שהוגשה לביהמ"ש העליון, בע.א. 7094/10 שאוזכר לעיל, שלפיה "האסיפה הכללית היא הריבון העליון של האגודה וכי ההכרעה בדבר קבלת חברים, צריכה להיעשות על ידה" (ראה סעיף 16 לפסק הדין הנזכר).

בענייננו עשויה, לכאורה, להתחייב המסקנה, כי החלטת האסיפה הכללית במסגרתה נתקבלו הנתבעים 2 ו-3 כחברים באגודה, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות תקנון האגודה, זאת ככל שמהחלטת האסיפה הכללית צריך יהיה לדייק ולומר כי הנתבעים התקבלו כחברים, מכח היותם "בנים ממשיכים".

וכל כך, למה?

על פי תקנון האגודה השיתופית, הנתבעת מס' 1, "בן ממשיך הינו בן, בת... של בעל משק חקלאי בישוב נווה מבטח... אשר נקבע על ידי הוריו שהם בעלי משק זה, כבן ממשיך...". (סעיף 51 לתקנון – הגדרת בן ממשיך) (ההדגשה אינה במקור – נ.נ.)